שחר עורב במערב

חמש בבוקר, ואני חושק שפתי על המרפסת, מול הים, לבל אפלוט אנקת כאב.
שמי פלדה מתמזגים באופק עם ים של פלדה, לזווית חדה אדירה כחלחלה ובוהקת.
השמש עושה מאמצים לזרוח, ורוח בוקר קלילה נושאת עימה את ריחו של הוואדי.
בזווית עיני הדומעת מבחין אני בנקודה שחורה על רקע הפלדה, הולכת וגדלה,
הולכת וקרבה ומקבלת צורה, ועורב שחור נוחת בכבדות ומתיישב על המעקה מולי.
קריאת 'קרעע' בוקעת ממקורו הכתום, החזק, ועינו השחורה נעוצה בי.
העורב של אדגר אלן פו, אמרתי לעצמי. אולי אספר לו את סיפורי וייקל לי.
'קרעע' קרא העורב, ובמשק כנף פתאומי התנתק מהמעקה וצלל באחת אל הוואדי.
עורב, עורב, לחשתי, מדוע לא המתנת קמעא לשמוע את שיחי?
ומהו הדבר שניסית לומר לי בקריאתך ההחלטית ואני לא קלטתיו ולא הבנתיו?
העורב שחור הנוצה כבר ישב על ענף, בחברת בני מינו, הרחק למטה בוואדי.
חריץ גבינה לא החזיק במקורו ושועל לא עמד למרגלות העץ עליו ישב.
ובדמיוני נחרטה רק דמות עינו השחורה, המבריקה, העויינת, הנעוצה בי לרגע.
כבדות מעיקה של אכזבה ותיסכול ירדה עלי, וצער קדומים עמוק פקק והשניק את גרוני.

מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s