שח-מט


במשך שנים מספר נהג אבי לשחק שח-מט בימי ששי עם אדון גולדשמידט מרחוב הלל. הם שיחקו לסירוגין, פעם אצלנו ופעם אצלו. כששיחקו אצלנו, נהגתי לשבת ולהתבונן. אדון גולדשמידט היה איש גדול, קרח, ממושקף, וזיפי שיער כהים צמחו מאפו ומאוזניו. מפעם לפעם, כשהיה שקוע במחשבה עמוקה כשראשו שעון על ידו האחת, נהג לחטט ארוכות במעמקי חוטמו. מבחינתי, לא היה בזה שום דבר מיוחד או מפתיע, מלבד העובדה שלצורך הכרייה היה משתמש בזרת של ידו הפנוייה. אני, כשחיטטתי באף, נהגתי להשתמש באצבע המורה. כשניסיתי לחקות אותו, לא הצלחתי להבין למה הוא משתמש דווקא בזרת – הרי נוח ונעים יותר היה להשתמש באצבע, וגם היעילות היתה רבה לעין ערוך. נסו פעם ותיווכחו כי רדיוס הסיבוב של האצבע גדול יותר וכי היא מגיעה בקלות רבה יותר לכל פינה, מנתקת וגורפת גושישים ביעילות, ומשהוצאנו את המוח'טה היבשושית למחצה לאוויר העולם מבעד לנחיר, אין עלינו אלא להצמיד את האגודל ולמולל בתנועה סיבובית קלה עד ליצירת כדור אפרפר קטן, אותו ניתן להטיס בקלות, בנקיפת אצבע צרידה, לכל מטרה שנבחר. כל זאת, האמינו לי, ניסיתי, לא ניתן לבצע בעזרת הזרת!
אתמול, סוף-סוף הבנתי. שכבתי במיטה צופה בטלוויזיה, וברגע מסויים החלטתי לבצע ביעור של גופיף טורדני אשר התמקם במעמקי חוטמי. שלחתי את אצבע ידי הימנית למשימה, ואויה לי!!! –- האצבע עבה מדי ואינה מגיעה למעמקי הנחיר. לרגע לא ידעתי את נפשי, ואז עלתה בעיני רוחי דמותו של אדון גולדשמידט הזכור לטוב. פרצתי בצחוק רועם שהעלה מבט תהייה מוזר בעיני זוגתי, ועברתי לזרת. הופל'ה, יש! – צריח לג-6, שח ומט. נכון שאי-אפשר היה ליהנות מהפעילות הנוספת המתוארת בקצרה לעיל, אך ענין האצבע והזרת הובהר לי אחת ולתמיד.

מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s