לאחר שנתבשרנו כי שר הביטחון האמפאתי שלנו מתנגד בתוקף רב לגירושם של 400 ילדי מהגרי העבודה, הצטרף אליו אמש גם נשיאנו היקר ותפס עמו טרמפ על המושב האחורי של האופנוע המקרטע, המשאיר את סימני צמיגיו על גבו של שר הפנים, שבסך הכל ניסה לחצות את הכביש במעבר חצייה. נכון, לא שמענו אותם מתקוממים מלכתחילה על העוול שנעשה כאן ביישום מדיניות של איפה ואיפה, אבל למה כבר יכולנו לצפות? כעת, משנסתבר מעבר לכל ספק סביר שנטיית הרוח הלאומית היא נגד הגירוש המחפיר, מה כבר נותר להם לעשות מלבד להצטרף לרוב ולהיראות כאילו הם בעצם מובילים אותו ולא נגררים אחריו כשפניהם בבוץ ועכוזיהם נחבטים באבני הדרך? בעיקר כאשר מי עוד כקונסול ברק וכקיסר פרס מודעים לאימרה: "ברומא נהג כרומאי"?
יתר-על-כן, 400 ילדים פיליפיניים, דוברי עברית ואפילו בשר תותחים פוטנציאלי בבוא הזמן, אינם כהרי 400 ילדים פלשתיניים דוברי ערבית, משליכי אבנים ובקבוקי תבערה, או בקיצור שהידים לעתיד. עכשיו בואו נוסיף וניקח בחשבון שילדת פיליפינים כזו,בעוד כמה שנים, תוכל לעבוד אצל משפחת ברק כישראלית ממש, מבלי שיצטרכו חלילה לשלם עליה קנס או לגרשה!
ופרס? פרס כנראה כבר קצת סנילי, אחרת היה מקדים את ברק ועולה על העניין לפניו – עניין של נסיון כפי הידוע לכם. חוץ מזה, אם ליוונים ולליאונידס היו 300 במעבר תרמופיליי, למה שליהודים טובים כמונו לא יהיו ה-400 שלנו?
