אני רוצה שלום

פעם, אי שם בתחילת שנות השבעים, כשהייתי עדיין עלם חמודות עול ימים, והייתי בטוח ביכולתי המאגית לשנות את העולם רק בעצם השינוי שאעשה בחיי, נשאתי לי לאישה נערה ערבייה, שחשבה אף היא כנראה לשנות לפחות את חייה שלה בהנשאה ליהודי. היא צדקה, במידת מה לפחות, אני טעיתי בגדול, ולא בפעם הראשונה או האחרונה בחיי.
אמנם התייצבתי בהתגרות בפני העולם כולו והודעתי לו, בדרכי הצנועה, שאני מצפצף עליו, אך בסופו של דבר הוא גבר עלי. אמנם נישואין אלה החזיקו מעמד כשמונה שנים ולא התפוררו בגלל ערביותה או יהדותי, אך העולם ואנוכי נותרנו צהובים זה לזה, כל אחד בדיעותיו, ואת השינוי המיוחל לא הבאנו.
לאחר מלחמה אכזרית נוספת בין עמינו, ושתי בנות מקסימות וחצויות בלאומיותן שילדנו, הגענו למסקנה שמלבד מרדנותנו הטבעית ורצוננו לשנות דברים, לא היה בינינו קשר של ממש ושניתוקו לא ישנה את מצב הדברים בין שני העמים הניצים, כשם שבנייתו לא שינתה דבר מלכתחילה. אמנם הוכחנו שנישואים בין יהודי וערבייה אינם בלתי אפשריים, אך בזאת תמה תרומתנו לאחווה ולשלום בין העמים. כבר בימים אלה ידעתי שהכרות עמוקה יותר, הנעשית מתוך רצון אמיתי, קירבה וחיבה, יש ביכולתה להביא לאחווה בין אנשים פרטיים, אך לא בין קבוצות או קהיליות.
משם יצאתי לדרך חדשה, אשר מטרתה היתה להראות כי יהודים וערבים קרובים אלה לאלה יותר משניתן לשער על פני הדברים, וכי רק טינה רבת שנים היא המקור לאויבות הכבושה, ובמקרים בודדים אף הצלחתי – אם כי אינני יכול להשבע שהצלחה זו נבעה מכוח השכנוע שלי או מתוך כך שהמשתכנעים היו כבר משוכנעים מלכתחילה. זכורות לי השנים עד ששים ושבע; שנים בהן הציונות לא נשמעה לי עדיין כמילת גנאי. זכורות לי גם השנים מששים ושבע ואילך; שנים בהן הלכה וצנחה עקומת האמונה בנכונות דרכנו, והגיעה עד למצבה העגום של היום. אני ועוד שלושה אנשים, שבנושאים רבים אחרים היינו חלוקים זה על זה, הבנו כבר אז שדרך הכיבוש משחיתה ומושחתת – ישעיהו ליבוביץ', אורי אבנרי ואייבי נתן (נו טוב, אני מניח שהיו יותר, אך כשם שלא הייתי מוכר להם לא היו הם מוכרים לי). השנים חלפו, העקומה הלכה וצנחה, ופתרון לא נראה באופק. ומה בסך הכל רציתי? – רציתי לחיות בשלום, בשלום עם אחי הפלשתינים.
לא משימה קלה היא היום כשם שלא היתה לפני שנות דור. לא קלה, אך אפשרית! אפשרית מאחר ורוב רובם של העמים משתוקקים לחיים טובים יותר, חיים של שלווה בהם יחיה איש תחת גפנו ותחת תאנתו, יפרנס את משפחתו בכבוד וללא חשש מפני מה שילד יום. אני רוצה את הזכות הבסיסית המוקנית לי ולכל אדם אחר החי במחיצתי – אני רוצה שלום!

מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s