החתול המעופף

שוקה היה ילד רע. זאת ידעו כולם.
אולי זה היה נכון ואולי לא, אבל אני לפחות זוכר ברכייה עצומה שהוא הביא לי ישר לפרצוף, סתם כך לשם הדגמה.
חוצמזה, הוא היה חבר שלי. גדול ממני בשנה ומחצה ומתגורר בבניין האחרון של המספרים הזוגיים במעלה הרחוב, במקום בו התחילו לבנות בערך באותה תקופה את שכונת וויז'ניץ, ממש מתחת למחצבת גאולה, הכי קרוב להר שיש.
לשוקה היו בחצר שלושים וכמה צבים – תמיד התבלבלנו בספירה בגלל כל המשבצות – וכמות מכובדת של חתולים.
בנוסף לכך, הוא באמת היה קצת פסיכי: איזה בן-אדם נורמלי מגדל בחצר שלושים וכמה צבי מחמד, ממציא להם שלושים וכמה שמות, וגם זוכר את שמו של כל אחד ואחד?
אז מעשה שהיה, כך היה.

שוקה גר בבית של חמש וחצי קומות; בעצם ארבע קומות בנויות על מעין סוללת בטון ועפר בגובה של קומה וחצי. היתה לו גם חצר גדולה – לא בדיוק גינון יפני, אלא נראה יותר כשדה טרשים, שם החזיק את אוסף הצבים שלו מוקף בחומת אבנים ולבנים נמוכה, ולשם היה מכניס את קליפות המלפפונים, עלי החסה, ועוד מיני שיירי מזון שלא רצה לאכול בעצמו. לא, אל דאגה, אלה לא היו צבים טורפים – לפחות עד כמה שידיעתי מגעת!
שוקה היה גם מדען. הוא הצליח להכין כמות לא מבוטלת של מצנחים מפיסות בד משי וחוטי משיחה. הוא טען שהמצנחים שלו לא פחות טובים מאלה ששימשו את בנות הברית במלחמת העולם השנייה. לא התווכחתי, כי זכרתי היטב את הברכייה לפנים.
התוכנית של שוקה היתה להצניח את הצבים מגג הבניין, ולהוכיח את התיאוריה שלו בדבר יעילותם של המצנחים. צבים הם בעלי שריון טען, ולא יקרה להם דבר.
יום אחד, כשבאתי לבקרו במבצרו, סיפר לי על השינוי בתוכניות. כל זה נבע, לטענתו, מהעובדה שמלך הצבים שלו התרסק לעיסה חסרת צורה לאחר שצניחת הבכורה שלו הסתיימה באסון – המצנח לא נפתח והצב המשוריין הפך לחביתה מרוחה על המדרכה.
כאן נדרש המדען למעט יוזמה, והגיע למסקנה, שאינה בלתי הגיונית כלל ועיקר, שאילו היה למצנח פתח במרכזו, סביר להניח שהיה נפתח.
מכאן ועד לשיפור הדגם היתה הדרך קצרה למדי – זוג מספריים חדים, וכל המצנחים זכו לחור עגול במרכזם שיאפשר להם להתייצב באוויר בעת נפילתם.
עוד שיפור אחד קטן היה נחוץ: היות והצבים לא הראו כל רוח ספורטיבית, מן הסתם היה החתול בעל חיים מתאים יותר לסוג זה של ספורט, בעיקר מאחר וגלוי וידוע היה שהחתול נוחת תמיד על רגליו, בעוד הצב עלול בהחלט לנחות על גבו או על ראשו.
מיד נלכדו כמה חתולים בחצר בעזרת שאריות של קופסת סרדינים, בעוד הנאשמים, שוקה מיודענו ועבדכם הנאמן, עושים את דרכם במעלה חמש וחצי הקומות אל הגג.
מיצי, שהיתה החתולה עזת הרוח ביותר, נבחרה למשימה. שוקה הצליח, לאחר מאמצים רבים, לקשור אותה בכל שמונת החוטים של המצנח המשוכלל, ולהטיל אותה כלאחר יד אל מעבר למעקה. קשה היה לראות מלמעלה כיצד בדיוק התבצעה הנחיתה, אולם לפי קולות היללה שעלו מהרחוב יש לקחת בחשבון את האפשרות שהתוכנית לא פעלה במלוא מאת האחוזים.
עד שהגענו למטה, מיצי ומצנחה נעלמו מהשטח. אמנם חביתה לא מצאנו, אך לאחר ימים מספר ראינו חתולה חיגרת ופיסחת המבצעת מיני פעולות ותנועות משונות. היא לא ענתה לשם מיצי, אולם במעמקי ליבי הייתי משוכנע למדי שהיתה זו אותה חתולה אשר בהבזק של רגע עברה מגילגולה הראשון לתשיעי, וגם זאת רק בזכות החור ושמונת המיתרים.
שוקה ואני לעולם לא חידשנו את חברותנו כמקדם.

מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s