זיפזיף

אם כבר הזכרנו את שוקה, הגיע כנראה הזמן להזכיר גם את שמיל ואת רפי. אולי לא בנשימה אחת, כי שני החנונים האלה היו, בדרך כלל, בצד הסופג של הבירכיות, אבל הסיפור בהחלט שווה איזכור. ובכן, השניים האלה התגוררו באותו בניין בו התגוררתי אני. שמיל בן-גילי ורפי צעיר מעט יותר. בימים בהם מאד השתעממתי, וממש לא היה לי מה לעשות, הסכמתי ברוב טובי לשתף אותם בכמה ממשחקי, ודווקא מקרה זה הוא דוגמה של הפוך על הפוך.
באותם ימים, כאשר נבנב בניין חדש, נעשתה רוב העבודה ידנית: מערבל בטון קטן עמד בצד הכביש, ופועלים עמדו בשרשרת על לוחות עץ והעבירו מיד ליד סלי גומי, אותם מילאו בבטון מהמערבל, או בחצץ או בזיפזיף מהערמות שלידו (זיפזיף, לכל מי שאינו יודע, הוא חול צהבהב וגס ששימש בבנייה ועיצבן בשפת הים). כדי להעלות את הסלים לקומות העליונות, השתמשו בגלגלת פשוטה. בקצה אחד של החבל קשרו את הסל, ואילו בקצה השני משכו עד שהגיע הסל למקום יעודו.
כאשר הרסו את הלול של משפחת מזרחי בחצר ועמו את הפחון של השירותים, והחלו בבניית בית מספר 25, היו כמובן הערימות הידועות במקומן. יום אחד, בשעה של שיעמום קיצוני, הצעתי לשני הליצנים האלה שעשוע מרגש: אחד עולה לקומה השנייה ומחזיק בחבל (אני), ושניים עומדים על ערמת החול ומחזיקים היטב בקצהו השני (הם). זה שלמעלה קופץ לכוון ערמת החול, ואם הכל פועל כשורה, חבריו שבקצה השני של החבל מתעופפים כלפי מעלה, וכך הם בעצם מחליפים מקומות נוסח טרזן מול ג'יין וצ'יטה (מי שלא מכיר את טרזן – שיקפוץ לי).
שני הפחדנים לא הסכימו להיות אלה שיקפצו מלמעלה, אז עליתי אני לקומה השנייה. יש לציין כי משקל שניהם היה בערך כמשקלי, גם כי שמיל היה, פחות או יותר, גמד, ורפי צעיר בשנתיים, וגם כי אני עצמי הייתי שמן למדי. הדרכתי אותם מלמעלה כיצד לאחוז בחבל, תפסתי את קצה החבל בצד שלי, וזינקתי כלפי מטה בקריאה טרזנית טיפוסית: אואואוווווווווו!!!. אלא מאי, השניים האלה היו כל כך המומים שפשוט עזבו את החבל, והביטו בי נוחת מגובה שתי קומות לתוך ערימת החול.
כל שאני זוכר היום הוא, שנשימתי נעתקה מגרוני. הרגשתי כמו עץ שתול על פלגי זיפזיף. אני מניח שמישהו מבימאי המערבונים ההוליוודיים הגדולים עבר באותה שעה ברחוב השילוח, כי זה ההסבר היחידי שיכולתי למצוא לכך שסצינות מעין זו – כלומר, מכסיקני שמן שתול בחול עד לצווארו – הופיעו בסרטים מאותן שנים למכביר. כשהצלחתי לזחול מאותו חור ולנשום שתי נשימות רצופות, העיירה היתה ריקה. שבועות לקח לי לתפוס אותם אחד אחד ולחבוט את ראשיהם במרצפת. יחד עם זאת, הבנתי עד כמה התמזל לו מזלי כשיצאתי מהרפתקה זו ללא עצמות שבורות ובמצב כללי טוב למדי. אתם פשוט לא יכולים להבין מה זה להוציא במשך ימים ארוכים זיפזיף מהתחת, גרגר אחר גרגר…

מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s