נראטיב

בזמן האחרון מופיעה בעיתונות, הכתובה והאלקטרונית, אותה מילה מעצבנת שכבר מתחילה לצאת לי מהאוזניים: ה-נראטיב. "הנראטיב הציוני", "הנראטיב הפלסטיני", "הנראטיב ההומו-לסבי", "הנראטיב של הרוטב"…
מה קרה לכל אותם כמו-עיתונאים (פסוודו-עיתונאים למדקדקים), שהעברית בקושי רב שגורה על פיהם, שיצאו כולם לעסוק דווקא בנראטיב? האין המילה 'עלילה' מוכרת לכם? או שמא סתם 'סיפור'? האמנם נראטיב נשמעת טוב יותר באוזניכם? עושה יותר רושם? הרי אחוז נכבד מקוראיכם, עיתונאים נכבדים, ואיני מכוון בהכרח לבורים שביניהם, אינם יודעים כלל במה מדובר! – ואולי גם אתם אינכם יודעים בעצם במה מדובר.
בעיתונים "מכובדים", שבעבר נהגו להקפיד על קלה כחמורה, מופיעים שילובים כגון 'העורך דין של הראש משפחה' וכדומה. סליחה, אבל זאת איננה עברית."בבילון" הפך להיות המילון והאגרון של המדינה בת הששים ושתיים, אברהם אבן-שושן ז"ל מתהפך בקברו, ואין פוצה פה ומצפצף. בימים בהם כל כדורגלן בינוני וזוגתו הדוגמנית בהתאם קובעים את רף ההישגים והשאיפות, מה לי כי אלין?! ולמען יהא הדבר ברור ומובן, אינני תוקף כאן את העגה, שכבודה במקומה מונח, אלא מנסה להגן במעט (בעשר שקל?) על כבודה של השפה הכתובה לפחות.
אין ספק בלבבי כי אנשים ראויים יושבים באקדמיה ללשון העברית, כולם מכובדים, כדברי אנטוניוס, אך כבר בקוראן נאמר: "אלה שקיבלו את התורה אך לא קיימו את מצוותיה דומים לחמור הנושא ספרי קודש" (סורה 62:5). מחד גיסא, עושים הם לילותיהם כימים על-מנת להעלות הצעה מהפכנית כ"כרוכית" לשטרודל. מאידך גיסא, נושף על עורפם הרחוב באמצעות הטלוויזיה, אשר בלעדיה לא יקום עוד דבר בימינו, והם נכנעים ללא תנאי כי "כך מדברים כולם", וכי-"אחרת אף אחד לא יבין", וכי אבשלום קור איננו אברהם שלונסקי. אם כך, אנו נמצאים בין הפטיש והסדן וההוכחות לכך מצויות בעיתונות מדי יום ביומו.
יתר על כן – מה מייחד אותנו והופך אותנו לעם בין העמים? ובכן, בניסוח אחר של שמעון הצדיק, על שלושה דברים הריבונות עומדת – על הדת ועל השפה ועל העם. דת כבר מזמן אין לנו, לפחות עד שתהיה לנו הגדרה אמיתית של מיהו יהודי. האם קיום מצווה אחת בלבד של "ואהבת לרעך כמוך", כעצת הלל הזקן, תעשה מאדם יהודי פחות טוב מזה שמקיים שוח"ד מצוות? האם חייל שנפל בקרב ונקבר מחוץ לגדר הינו פחות יהודי ממי שנהרג באוהלה של תורה? ושימו לב – אפילו הרצל קורא לספרו "מדינת היהודים" ולא "המדינה היהודית"!
פה גם כבר אין לנו – ראה לעיל – חוץ מזו של הישרדות והאח הגדול.
עם? חא חא חא! כור ההיתוך התקלקל. מקום בו יש שבעה סוגי אזרחים, מבעלי שררה, עבור באשכנזים, דרך מזרחיים, רוסים ואתיופים, וכלה בערבים מקומיים ושאינם מקומיים, אינו מכיל אפילו משהו שדומה לעם. ומה עם הריבונות? ובכן, ללא לפחות אחד מהשלושה אין גם ריבונות. משהו צריך ליצור קשר אמיץ ובל יינתק בין אנשים בקהילה, על-מנת שיהפכו לעם. אני לא הצלחתי למצוא את הדבר הזה – מה אתכם?
המסקנה: אנחנו לא עם! – אין לנו שפה משותפת, ריבונות משותפת, או אפילו דת משותפת. אין לנו נראטיב!!! ובכן, עשו לי טובה במטותא מכם: השאירו את "עורך הדין של ראש המשפחה" במקומו, והחליפו את הנראטיב בעלילה, שכן המילה עלילה טומנת בחובה אפשרויות רבות ואפילו אינה חייבת לעסוק בסיפור אמיתי. הרי רק בעלילה עסקינן…
 

מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s