המבחן בפיסיקה

    היה זה כמדומני בשלהי 1964, בשנתי השנייה בביה"ס לקציני ים בעכו. יום לפני המבחן השנתי בפיסיקה. מאחר ולא היה לנו כל מושג בחומר, החלטנו להשיג את שאלות המבחן. התכנית היתה להכנס לחדר המורים בזמן ארוחת הערב, כאשר המורה התורן נמצא בארוחה, ובעזרת צרור המפתחות של ס' לפתוח את התא המתאים, להוציא דף שאלות לטור א' ולטור ב', ולהסתלק במהירות.
    השלב הראשון עבר בהצלחה, כאשר בשעות אחר הצהריים נכנסנו א' הירושלמי ואני לחדר המורים, ובזמן שא' העסיק את המורה לפיסיקה שהיה במקום בשאלות אודות המבחן, אני דאגתי שידית אחד החלונות הפונים לצד האחורי של הבניין תהייה במצב פתוח.
    היינו ארבעה: ס' המומחה לפריצות, בעל צרור המפתחות בעזרתו יכול היה לפתוח כל מנעול שניצב בדרכו, א' הירושלמי, ציפציף שכונה כך בגלל מימדיו, ואנוכי עבדכם הנאמן. לכאורה אמור היה המבצע להיות פשוט – בזמן ארוחת הערב כשכל הקדטים והמורים נמצאים בחדר האוכל, ניכנס מבעד לחלון אותו פתחנו מבעוד מועד, נפתח את התא של המורה לפיסיקה, נוציא את החומר המבוקש, ננעל את התא ותוך דקות ספורות נצא שוב מבעד לחלון כששללנו בידינו.
    באמתלות שונות ומשונות ויתרנו על ארוחת הערב וחיכינו בשיחים שמחוץ לבניין ההוראה. הפעמון המודיע על ארוחת הערב צלצל, אבל לדאבוננו המורה התורן שהיה המורה לפיסיקה בכבודו ובעצמו, המשיך לשבת בחדר המורים. הדקות חלפו ביעף, ואנחנו התחלנו להלחץ וכבר חשבנו לוותר על כל העניין – ארוחת הערב נמשכת כחצי שעה, וזה היה הזמן היחיד בו ניתן היה לבצע את התוכנית. אבל לפתע, לאחר כעשרים דקות, יצא המורה מהחדר ונעל מאחריו את הדלת. מיד ניגשנו לחלון, דחפנו אותו ונכנסנו פנימה. לקח מעט זמן עד שס' מצא את המפתח המתאים, הוצאנו את דפי הבחינה, נעלנו את התא ויצאנו מבעד לחלון ברגע האחרון כאשר האזור התחיל להתמלא באנשים. סגרנו את החלון מאחורינו והיינו בדרכנו לאולם ההתעמלות שנמצא כמה עשרות מטרים מאחורי בניין ההוראה, והיה נטוש בשעות אלה של הערב, כאשר נשמע קול אומר: "מה אתם עושים פה?". היה זה קולו של סגן המנהל שהופיע משום מקום. ברכינו פקו וכבר ראינו בעיני רוחנו כיצד אנו מסולקים בבושת פנים מבית הספר. אלא שא' הירושלמי שהיה בעל תושייה לחש לנו במהירות כמה הוראות קצרות. ציפציף נשכב על הקרקע כשוא נאנק מכאבים, א' הירושלמי, שהיה בעל גוף, התכופף להרימו ונשאו בזרועותיו, ואני ניגשתי לסגן המנהל והסברתי לו שציפציף נפל ונקע את רגלו ואנחנו מנסים לפנותו למרפאה. סגן המנהל ניגש, לקח את ציפציף בזרועותיו, ונשא אותו למרפאה, מרחק לא קטן מבניין ההוראה. כשהוא מזיע ומתנשף, הוריד את משאו בפתח המרפאה, הורה לנו לקרוא לחובש התורן, ועזב את המקום. גם אנחנו עזבנו את המקום במהירות שיא.
    הציונים שלנו במבחן הפיסיקה שלמחרת היו גרועים למדי. הסתבר שהמורה לפיסיקה, באותן עשרים דקות שנשאר בחדר המורים, חיבר שאלות חדשות למבחן.

מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s