הגנב

בילדותי גדלתי על סיפוריו ואיוריו המופלאים של אחד מגדולי הקריקטוריסטים מאז ומעולם, וילהלם בוש (למי שלא יודע, אביהם מולידם של מקס ומוריץ). ספר סיפוריו הקצרים, שיריו וציוריו בין 1880 ל-1900 נמצא עדיין בידי. בלוי מעט, כריכתו מודבקת פעמים מספר ביד לא אמונה (ידי כמובן), אך השנינה, הסאטירה, והביקורת החברתית שבו, לא נס ליחם גם כעבור למעלה ממאה שנים.


אחד מגיבוריו של בוש, היה העורב השחור, הרשע, הנכלולי והערמומי. בילדותי לא נקרתה בידי ההזדמנות לראות עורב, ומעולם לא הבנתי כיצד גוברת "סתם ציפור" על פאר היצירה – האדם.

בשנה האחרונה השתלטה להקת עורבים אפורים (Corvus cornix) על המרחב האווירי שליד ביתי. אי-אפשר כמובן להיפטר מהם: הם גורמים נזקים בכך שהם טומנים מזון למשמרת בעציצים ובאדניות שבמרפסת והורסים אותם תוך-כדי כך, צוללים בקריאות קרב מעל כלבים גדולים ברחוב, והם חסרי כל פחד מבני האדם – על מנת לסלק עורב מאחד מעציצי, עלי להתקרב אליו למרחק מגע כמעט ולנופף במקל.
והנה סיפור שהתרחש אתמול.
מדי בוקר בסביבות השעה חמש וחצי, אני נוהג להכין לעצמי קנקן קפה, לאסוף את העיתון המונח ליד הדלת, להתיישב ליד השולחן הקטן, העגול, שבמרפסת הצופה אל הים, ולעשן את הסיגריות הראשונות של היום תוך שאני לוגם מהקפה ומציץ מפעם לפעם בכותרות החדשות-ישנות. זוהי תמיד שעה של נחת רוח. הנוף הוא קסום, העולם שקט עדיין ורק קריאות העורבים, שכבר התרגלתי אליהן, מפריעות מפעם לפעם את השלווה. כשאני מסיים את הקפה, אני נכנס פנימה ומשאיר בדרך-כלל את קופסת הסיגריות והמצית על השולחן, כהכנה לפעם הבאה שארצה לעשן.
אתמול עשיתי כמנהגי. מאחר וביום ששי אינני עובד, חזרתי כעבור כשעה למרפסת בכוונה לשבת דקות מספר ולעשן בשלווה. כבר ביציאתי, ראיתי עורב גדול יושב על השולחן. פתחתי צעד גדול תוך נפנוף ידיים וקללות, והעורב פרש את מוטת כנפיו הגדולה, ובאדישות מופגנת, כאילו על-מנת להרגיזני, המריא כשקופסת הסיגריות שלי אחוזה במקורו, ונחת על גג הבית הקרוב. מאחר וגג בית זה נמוך ממרפסת ביתי ונמצא במרחק של כעשרים מטר, יכולתי לראות ולשמוע בבירור כיצד העורב מנקר בקופסה, ולאחר דקה או שתיים הניח לה והסתלק. במשך שעות מספר יכולתי לראות את קופסת הסיגריות שלי מונחת מיותמת באמצע הגג החשוף. לקראת ערב, כבר לא נשארו כמעט שרידים מהקופסה. כנראה שהעורבים הצליחו בסופו של דבר לפרק אותה.
אולי הם סתם רצו לעשן, אז למה שהמזדיינים האלה לא יעופו למכולת ויקנו סיגריות בעצמם!?

מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s