ובא לציון גואל

בפסיכולוגיה, האוטיזם הוא הפרעה התפתחותית או תסמונת נוירופיסיולוגית, המתבטאת באי-יצירת קשר תקין עם הסביבה, הסתגרות, וחוסר תגובה לגירויים חיצוניים.

בפילוסופיה, הסוליפסיזם הוא צורה של אידיאליזם שאינה מכירה בדבר, מלבד פעולת החשיבה של האני הסובייקטיבי, כמציאות וודאית נתונה. כל השאר הוא בלתי ידוע או לא-וודאי. למעשה, הסוליפסיזם הופך את ה- "cogito ergo sum" של דיקארט לאמת הוודאית היחידה. זוהי שיטה סגורה בתוך עצמה, סובייקטיביזם מוחלט ללא אפשרות למכנה משותף כלשהו, או במילים אחרות –  אוטיזם מחשבתי ללא התסמונת הנוירופיסיולוגית.

הפאשיזם הוא צורה של אידיאולוגיה ימנית קיצונית, המפארת את האומה או הגזע כיחידה אורגנית אחת הגוברת על כל סוג אחר של נאמנות. היא מדגישה את המיתוס של לידה מחדש, לאומית או גזעית, לאחר תקופה של שפל והרס ומנסה לטהר ולנטרל כוחות וקבוצות "זרים", מהשפעה על הקהיליה האורגנית. הווה אומר יצירת חברה סוליפסיטית סגורה ומסוגרת, השבוייה במושגי עצמה, מפאת היותה בעיני עצמה בעלת החזקה על האמת הוודאית היחידה, ובעלת סממנים אוטיסטיים ברורים של חוסר יכולת לתקשר עם הסביבה וחוסר יכולת או רצון להגיב לאמיתות חיצוניות שאינן פרי מחשבתו של האורגניזם הסובייקטיבי, האחד והבלבדי שלה.

כך, למשל, התבטא עורך דין יעקב שמשון שפירא על תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, תקנות שתקנו שלטונות המנדט הבריטי במהלך מלחמתם במחתרות העבריות וכוללות, בין היתר, את הסמכות להגביל את חופש התנועה של אדם, כולל הפעלת מעצר מנהלי: "המשטר שהוקם עם פרסום תקנות ההגנה בארץ ישראל, אין דומה לו בכל ארץ נאורה. אף בגרמניה הנאצית לא היו חוקים כאלה, ומעשי מיידנק ודומיהם היו אף הם נגד אות החוק הכתוב. רק צורת משטר אחת תרמה לנסיבות אלה – מעמדה של ארץ כבושה. אמנם מרגיעים אותנו בכך, שהתקנות מכוונות אך ורק נגד העבריינים ולא נגד כלל האזרחים, אולם גם המושל הנאצי באוסלו הכבושה הצהיר, כי לא יאונה כל רע לאזרח שיילך אחר עסקיו בלבד… אנו חייבים להצהיר קבל כל העולם: תקנות ההגנה של ממשלת ארץ ישראל הן הרס יסודות המשפט בארץ".

יש לציין כי תקנות אלה הפכו לחלק מספר החוקים במדינת ישראל, וכי בהיותו לימים חלק מהמנגנון של הקהיליה האורגנית היהודית-ציונית (היועץ המשפטי לממשלה ושר המשפטים), לא הפריעה לו עובדה זו במיוחד, כשם שלא מפריעה היום לדמוקרטיה הישראלית העובדה שחאדר עדנאן, הנתון במעצר מינהלי הזוי ללא אישום וללא משפט, הולך וקרב אל מותו לאחר ששים ושלושה ימי שביתת רעב כשהוא אזוק למיטתו.

הוסיפו לכך רק את המאורעות שהתפרסמו לאחרונה כגון מקרהו המזוויע של עומר אבו ג'ריבאן שהופקר למותו פצוע ויחף כשהושלך ע"י שוטר לצד הדרך באישון לילה; או הטוקבקיסטים השפלים והנתעבים שזיהמו את אתר ראש הממשלה בשמחה לאיד על מותם של ילדים פלסתינים בני ארבע-חמש בתאונת דרכים, ואת העובדה שאיש לא טרח לסנן או אף לסלק בדיעבד את הטומאה הזאת; הוסיפו על כך את החוקים הגזעניים למהדרין שמחוקקת הכנסת לאחרונה, את הקולוניזציה הזוחלת של המתנחלים בגדה, את תוקפנותו המתלהמת של האורגניזם הסובייקטיבי כלפי כל מי שלדעתו אינו חלק אינטגרלי ממנו, את הדרת הנשים והאתיופים, את רדיפת העובדים הזרים ומבקשי המקלט; הוסיפו עוד את השחיתות השלטונית, ואת הציפצוף השחצני של אותו אורגניזם מיתי, הארוך והמתמשך, על כל בדל של דיעה, על כל מה שאינו נובע ישירות מבית היוצר שלו עצמו, וקיבלתם את מדינת ישראל של היום – אוטיזם רגשי, סוליפסיזם רעיוני, ופאשיזם מעשי.

מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s