פקעת הצפעונים

נו טוב, עכשיו אנחנו כבר מבינים את השטיק שיצא מתוך הטריק. אין מה לדאוג, יהיה בסדר. שלושת המוסקטרים, ששניים מהם כבר היו בדרך הבלתי נמנעת אל השכחה הטוטאלית, עשו לנו שוב את הזובור. ברק-אתוס ומופז-פורתוס כבר הבינו שאין להם ברירה; ביבי-ארמיס התנדנד, נלחץ, הזיע, ובסופו של דבר החליט, כרגיל, שהוא יותר חשוב מהכל. כל זה נעשה כמובן בסיועו הבלתי נלאה של המטרידן ממשרד ראש הממשלה (דארטניאן?) שזינק, כצפוי, מהאוב הקצרצר שקיבל על עצמו, בסיועו הפתטי של פילוסוף קטנטן ומדינאי בעיני עצמו, ושל כמה כתבי ופרשני חצר. קחו למשל את ארי שביט שעמדותיו נודדות כחולות המדבר, או את נחמיה שטרסלר, ניאו-ליברליסט קיצוני וגרופי של ביבי, שהמוסריות שלו ניתנת להפרטה בכל רגע נתון. ככה זה בפוליטיקה הוא טוען. השקר, הכזב, הצביעות, ההתחסדות והירידה לשפל המדרגה המוסרית, הם חלק בלתי נפרד ממנה. אין כל בעייה להתחייב ברייש גלי לדבר אחד, ולמחרת לעשות את ההפך הגמור. רק דבר אחד חשוב צריך עוד להיעשות מבחינתו: להחליף את הפילוסופצ'יק שבמשרד האוצר. מוסר ההשכל שהסיק מכל הסיפור הוא איך מטומטמים שכמונו לא מבינים את גדולת הרגע, ואת הגדולות ונצורות שצופן לנו העתיד. ג'והן פורד לא יכול היה לביים סוף מוצלח מזה למערבון –  הקאובויים מהסיירת רוכבים אל תוך השקיעה, ואנחנו, תושבי העיירה החסודים והכנועים, מתבוננים אחריהם בהערצה אילמת, כשהנָנו-נשיא שלנו מנופף בידו בעיניים דומעות, בתודה אין קץ לאלה אשר כמעט השכיחו כליל בצחנת תרגילם את סרחון תרגיליו שלו עצמו.
ומה עכשיו? ובכן, מה שהיה הוא שיהיה, רק הרבה יותר גרוע. ממשלה מקיר לקיר כבר תדאג לכך ששום דבר מהותי לא ישתנה. להיפך, כל רעיון מעוות, בהיותנו מדינה ללא איזונים דמוקרטיים כגון חוקה והפרדת רשויות, יהפוך, באמצעות חוקים עוקפי בג"ץ, את האוטואֶתנותֵיאוקרטיה היהודית שלנו  לדיקטטורה של הרוב, שתפעל ביתר שאת לדיכוי המיעוט ולפגיעה בזכויות האדם האלמנטריות, וכל זאת בתמיכת רוב הזוי ומשולהב. אמר השופט אלפרד ויתקון (בג"ץ 253/64): "לא פעם קרה בהיסטוריה של מדינות בעלות משטר דמוקרטי תקין, שקמו עליהן תנועות פשיסטיות וטוטליטריות למיניהן, והשתמשו בכל אותן הזכויות של חופש הדיבור, העיתונות וההתאגדות שהמדינה מעניקה להן, כדי לנהל את פעילותן ההרסנית בחסותן. מי שראה זאת בימי הרפובליקה של ויימאר לא ישכח את הלקח". לצערי הרב, אנחנו את הלקח הזה שככנו מזמן. ולראייה, הרי לכם ציטוט של בני קצובר, ממקימי גוש אמונים וממנהיגי המתנחלים: "הייתי אומר שכיום לדמוקרטיה הישראלית יש תפקיד אחד מרכזי והוא להיעלם מהשטח. הדמוקרטיה הישראלית סיימה את תפקידה, והיא חייבת להתפרק ולהתכופף בפני היהדות." ומכאן והלאה, זיל גמור!
ובעצם, מה לנו כי נלין? – הרי אפילו הממותות שלנו התכווצו…
אולי נחמה פורתא יש לנו בכך שבתוך ההוה הלא מחמיא שלנו, ועל-אף כל פקעת הנבלים המתווים את עתידנו ההולך ומשחיר, קם לנו השחמטאי ,רב האמן בוריס גלפנד, ומראה לנו כי גם במעמקי הביצה הדלוחה ניתן לעיתים למצוא פנינה נדירה.


מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s