החושך שבקצה המנהרה

פעם הייתי אופטימיסט. זה היה בצעירותי כשעוד האמנתי במילות השיר: "אני ואתה נשנה את העולם". אחר-כך הפכתי לאופסימיסט. כאן כבר אבדה תמימות הנעורים, אבל בכל זאת נותרה עוד תקווה קלושה.
בדיחה ישנה הולכת בערך כך: שאלה –  "מהי טרגי-קומדיה?". תשובה –  "כשקהל בהצגה בוכה על שהגיע להצגה המחורבנת והשקיע ממיטב זמנו וכספו, ואילו המפיק צוחק כל הדרך אל הבנק".
מאז שהבנתי זאת, נשר לו ה-"או" ונשאר ה-"פסימיסט". ולמה? פשוט, משום שהקהל ממשיך ללכת להצגות של אותו מפיק וממשיך לבכות בכי תמרורים, ואילו המפיק ממשיך לצחוק ולהוכיח שוב ושוב את תקפות והצלחתו של הז'אנר הנקרא טרגי-קומדיה. נכון, קורה לעיתים שקבוצה מסויימת, מקהל הצופים השבוי, מוחה ודורשת את כספה בחזרה, אך המפיק כבר מנוסה בכגון אלו – הוא מחלק להם שוברים (vouchers) להופעה עתידית וממשיך לחכך את ידיו בהנאה.
אז כדאי שנבין זאת היטב – אנחנו הקהל בהצגה הזאת, ואת המפיק והאמרגן אין כל צורך להציג!
לפעמים פורצת שריפה באולם. לפעמים פוגע בו טיל. התחזוקה לא משתפרת אף היא – והקהל ממשיך להגיע. המפיק לא טיפש וגם נסיון לא חסר לו בהובלת העדר אל המכלאה. כל שעליו לעשות הוא להפנות אצבע מאשימה לקהל הצופים עצמו ולטעון שהוא לא מספיק אמנותי ולא ממש מבין את דקויות המופע. כמובן שהוא נעזר לשם כך, באמצעות מתן הטבות מפליגות, באלה הנהנים מרווחי ההופעות, אף-על-פי שאינם באים לצפות בהן בעצמם. למעשה הם הצוות המורחב שלו, אלה שעוזרים לו להפיק את ההצגה, אלה שצוחקים גם הם כל הדרך אל הבנק!
וכן, אני יודע, "ההצגה חייבת להמשך", והיא אמנם נמשכת בשיתוף פעולה של המפיק הצוחק עם קהלו הבוכה, ותימשך גם בעתיד הנראה לעין. המפיק מכיר את קהלו היטב והקהל מסרב להחכים ולהבין שהגיע הזמן שגם הוא יצחק. כי הצחוק יפה לבריאות!..


מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s