הנסיך צפרדע

זהו. הגיעו מים עד נפש.
כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה, בצעדי התמודדות ראשונים עם כימותרפיה והשתלת מח עצם, רציתי למצוא את הכוח בכתיבת אנקדוטות אוטוביוגרפיות על ילדות והתבגרות בישראל הישנה והאופטימית של שנות החמישים והששים. לספר למשפחתי ולמכרי על השנים הראשונות, על חוויות מעצבות, מעשי קונדס, שמחה ועצב, תקוות ואכזבות. לאט לאט ובלי משים החלה כתיבתי להתדרדר לנושאים שלא רציתי לעסוק בהם, אך הם כפו עצמם עלי.
לא יכולתי יותר לשמור על הבועה האישית, הנוסטלגית, מבלי להתייחס להדרדרות המוסרית התלולה שהובילה אותנו אל פי התהום הפעורה לרגלינו היום. כבן למשפחה ייקית ציונית (אבי עלה לארץ ישראל פלשתינה ב-1925 כשהוא עושה את הדרך מברלין לטרייסטה ברגל), האמנתי גם אני, בתמימותי, כי אנו בונים כאן מדינה לתפארת, המבוססת על שוויון מלא בין אזרחים באשר הם, על צדק, על ערבות הדדית, על יושרה, על כבוד האדם וחרותו.
המציאות החלה לטפוח על פני כבר בימי הממשל הצבאי, וביתר שאת לאחר הקמת גוש אמונים והתנחלויות אלון מורה וסבסטיה. כאשר מילות מגילת העצמאות: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות" מהדהדות באוזני, לא יכולתי שלא להבחין במגלומניה המשיחית המשתלטת עלינו. הרוע, הגסות, הגזענות, השחצנות הכוחנית והזלזול התהומי בזולת שאינו מ'אנשי שלומנו', החלו למצוא את ביטויים הציבורי כבר אז. היחס של שולט ונשלט החל להתקבע, וכמובן נשא בחובו את זרעי הפורענות של התפוררות לאומית מוסרית שאת פירותיה הבאושים אנו אוכלים היום. אוכלים ולא מעכלים. לא לבלוע ולא להקיא.
ברשותכם, אצטט כאן את ניקולו מאקיאוולי, שאת תורת נסיכו אנו מקיימים כבר ארבעים וחמש שנים: " כי זאת יש לציין, שאת בני-האדם יש לפנק – או לחסל; כי הם יקחו נקם על פגיעות קלות, בעוד שעל פגיעות חמורות לא יוכלו לנקום; מכאן שיש לפגוע בבני-אדם פגיעות כאלה שלא יהיה כל חשש לאפשרות של נקם. אם אין מקימים במדינה הכבושה מושבות, אלא מחזיקים בה חיל, ההוצאה הכספית תהיה גבוהה בהרבה, כי לשם החזקת כוח השמירה תתבזבזנה כל ההכנסות העשויות לבוא ממדינה זו, כך שרווח הכיבוש יוצא בסופו של דבר בהפסדו, והכיבוש פוגע הרבה יותר… וכל התושבים כולם יהיו לאויבים, ואלה הם אויבים היכולים בהחלט לפגוע…".
לא אמנה את רשימת היצורים המעצבים את גורלנו הפרטי והלאומי מאז ועד היום. רק זאת אוכל לומר: הם לא המציאו את עצמם – אנחנו יצרנו אותם. כולנו אשמים על כי לא נזדעקנו במועד, על כי הרכנו ראשינו בפני הפרות הקדושות במקום לשחוט אותן ולהעלותן על המנגל. עם הספר (או נכון יותר – עם שלושת הספרים במאה שקל) הפך להיות עם החרב, והשוט, ומלמד הבקר המשמש לדיכוי האדם. גם פה וגם שם. אנו עומדים על פתחי פי פחת ורק שתי אפשרויות פעולה עומדות בפנינו: לצעוד צעד קטן קדימה וליפול לתהום הנשייה, או לזנק בשארית כוחותינו מעל התהום הפעורה ולהתחיל לזחול במעלה ההר…
הבחירה, כתמיד, היא בידינו: "הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו".
[בראשית, ד', ז'].


מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s