המציצה

 

רציתי לחלוק עמכם קטע מיצירתו האפית של שארל דה-קוסטר מ-1869, "טיל אולנשפיגל", בתרגומו המופלא של  אברהם שלונסקי (ספריית פועלים 1959).

 

ביקש גם אולנשפיגל לעסוק בפרקמטיא; ראה גללי-סוסים שמתגוללים על הארץ, אספם והביאם למעונו ויבשם. הלך וקנה שיראין, אדומים וירוקים, ועשה מהם כיסים קטנים, שפך הגללים לתוכם וקשרם בפתילים, – משל נצרר בהם מוסקוס, להבדיל.

נטל כמה טבלאות של עץ, עשה מהן קופת רוכלים, תלאה על צווארו, נתן בה פרקמטיא שלו שלו ויצא השוקה כמוכר בתי-נפש לבשמים. בערבים היה מאיר את רכולתו הנ"ל בנר דולק, שנקבע באמצעיתה של אותה קופה.

שאלוהו הבריות, מה סחורתו, ואמר להם בסודי סודות:

"אגיד לכם מפה לאוזן."

"אדרבא?"

אמר להם:

"גרגרים של נחש הם, שמנחשים בהם עתידות, מארץ ערב הובאו לארץ פלאנדרן, מעשה ידיו של חכם החרשים עבדול מדיל, מצאצאיו של מוחמד הגדול."…

…כל אותה שעה היו שני היהודים הגבירים הנ"ל נותנים אוזן קשבת לדברי אולנשפיגל, לסוף קרבו אליו ואמרו:

"מה מכר אתה מוכר, איש פלאנדרן?"

"כיסים קטנים".

"ומה אפשר לידע בכוח גרגירי הנחש שלך?"

"עתידות, אם אתה מוצצם מציצה של ממש."

נתלחשו היהודים בינם לבין עצמם, והזקן שבהם אמר

"נשאלנו נא ונדע, מתי יבוא משיח צדקנו? ונתנחם נחמה גדולה. ומה מיקחו של כיס אחד?"

אמר אולנשפיגל:

"חמישים פלורינין, ואם יקר הוא מכם, סורו מפה. אשר לא יקנה שדה, מה חפץ לו בזבל?"

ראו השניים שלא יפחית אולנשפיגל מן המיקח, נתנו לו את דמיו, לקחו כיס אחד ומיהרו לשכונתם, ושם נתלקטו על סביבותיהם קהל גדול של יהודים; שכבר הגיעתם השמועה, כי אחד משני הזקנים קנה סגולה של יודעי חן, שנתגלה בה הקץ, היום והשעה של ביאת הגואל.

והיו הכל מתאווים לזכות במציצה חינם אין כסף, אלא שאותו זקן, בעל הסגולה, יהוא שמו, הכריז והודיע, כי הוא גופו מבקש לקיים מצוות מציצה.

פתח ואמר וכיס הנחש בידו:

"אחינו בני ישראל! וי לנו שאומות העולם ישימונו לבוזה ועל צוואר ירדפונו ויקראו אחרינו מלא, משל נבזים היינו וחדלי אישים. וי לנו שהגויים מבקשים להשפילנו עד עפר ומפנינו לא חשכו רוק. כי שבר אלוהים את קשת ישראל ומוסרותיו ניתק. אהה, אלוקי אברהם, יצחק ויעקוב! הלנצח תאנף בנו, אשר נייחל לטובה – ותבואנו רעה, ונקו לאורה – ומחשכים ישופונו? הבמהרה בימינו תבוא אלינו, אתה משיח צדקנו? מתי יבואו הגויים במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד השם ומהדר גאונו, בקומו לערוץ הארץ?"

והיו היהודים קוראים בקול:

"יעלה ויבוא משיח צדקנו!"

"מצוץ, יהוא!"

מצץ יהוא מציצה אחת, רקק רקיקה וזעק תמרורים:

"באמנה, אני אומר לכם: גללי צאן המה… הצליין איש פלאנדרן נוכל וכזבן הוא."

מיד עטו היהודים אל הכיס, קרעוהו, נסתכלו במה שיש בו ורצו השוקה לתפוס לו לאולנשפיגל.

אלא שהבחור דנן לא נשתהה להמתין להם עד שיבואו.

 

נזכרתי בקטע הנ"ל משום שהוא עורר בי תסמוכת (אסוציאציה) מעניינת: הרי גם ביביהו וגם ברקיהו מעשנים סיגרים משובחים, כלומר, מצד אחד הם רגילים למצוץ, ומצד שני עליית מחירי הטבק אינה משפיעה עליהם אישית. מצד שלישי, אין לדעת כיצד יכולה מציצה מסוג מסויים זה או אחר להשפיע על דרך מחשבתם ומעשיהם לאחר מכן…

את ההמשך אשאיר לכם להשלים כיד הדמיון הטובה עליכם. הניחו ליצירתיות שלכם להנחותכם.

אך ראו הוזהרתם: אל תשתהו להמתין להם עד שיבואו!

 

מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s