לא דמוקרטים ולא דיקטטורים: אנרכיסטים

 malatesta

באופן תיאורטי משמעותה של "דמוקרטיה" היא ממשלה עממית; ממשלה על-ידי הכל עבור כולם באמצעות מאמציו של הכלל. בדמוקרטיה חייב העם להיות מסוגל לומר את אשר ברצונו, למנות את מבצעי רצונו, לפקח על פעילותם ולסלקם בעת שימצא לנכון.

מובן מאליו שזה מבוסס על ההנחה שכל הפרטים המהווים את העם יכולים לעצב לעצמם דיעה ולבטא אותה בכל הנושאים המעניינים אותם. זה כרוך בכך שכל אחד הינו עצמאי לחלוטין מבחינה פוליטית וכלכלית ולכן אף אחד לא יהיה מחויב להיכנע לרצונם של אחרים ולהשלים עם כך.

"ממשלת כל העם", אם אמנם יש לנו צורך בממשלה בכלל, יכולה במקרה הטוב ביותר להיות ממשלת הרוב. והדמוקרטים, באם סוציאליסטים ובאם לאו, נענים ברצון להסכים. נכון, הם מוסיפים שצריך לכבד גם את זכויות המיעוט; אך מאחר והרוב הוא זה המחליט מה תהיינה זכויות אלה, הרי שלמיעוט לא נותר אלא לעשות את מה שהרוב רוצה או מאפשר. ההגבלה היחידה על רצון הרוב היא ההתנגדות אשר המיעוט יודע ומסוגל להעלות. פירושו של דבר הוא שלעולם יתקיים מאבק חברתי, אשר בו לחלק מהמשתתפים, כלומר הרוב, יש את הזכות לכפות את רצונו על האחרים, כשהוא רותם את מאמצי הכלל למטרותיו שלו.

וכאן, במאמר מוסגר, אומר כי על בסיס חשיבה המבוססת על ראיות מן העבר ומאירועים עכשווים, תהיה זאת טעות לאמר שגם במקום בו קיימת ממשלה, כלומר סמכות, נמצאת הסמכות בידי הרוב, וכי במציאות כל "דמוקרטיה" היתה, הינה, תהיה, ובמהותה חייבת להיות "אוליגרכיה" – ממשלת מיעוט, דיקטטורה. אך למטרת מאמר זה אני מעדיף לטעות לצד הדמוקרטים ולהניח שקיום ממשלת רוב אמיתית אמנם אפשרי.

משמעותה של ממשלה היא הזכות לקבוע חוקים ולאכוף אותם בכוח על הכלל: ללא כוח שיטור אין לממשלה קיום.

ובכן, האם יכולה חברה להתקיים ולהתפתח על מי-מנוחות למען טובת הכלל, האם היא יכולה להתאים את עצמה לתנאים המשתנים תדיר, בעוד לרוב יש את הזכות ואת האמצעים לכפות בכוח את רצונו על המיעוט הלא כנוע שאינו משתף פעולה – וזאת כאשר הרוב הוא, בהגדרתו, נחשל, שמרני, אויב החדש, נרפה במחשבה ובמעשה, ויחד עם זאת אימפולסיבי, לא מתון, נוח להתפתות ושטחי בהתלהבותו ובפחדיו הלא רציונליים. כל רעיון חדש נובע מפרט אחד או כמה, ומתקבל, אם הוא סביר, על-ידי קבוצת מיעוט בסדר גודל כזה או אחר, וזוכה לתמיכת הרוב, אם בכלל, רק לאחר שרעיונות וצרכים חדשים תופסים את מקומו והוא הופך למיושן ומהווה מכשול יותר מאשר תמריץ לקידמה?

ואם התשובה שלילית, האם אנחנו באמת רוצים ממשלת מיעוט?

ודאי שלא. אם זה בלתי צודק ומזיק שהרוב ידכא את המיעוט ויחסום את הקידמה, על אחת כמה וכמה יהיה זה בלתי צודק ומזיק שמיעוט ידכא את האוכלוסיה כולה או יאכוף בכוח את רעיונותיו, שגם אם אינם רעים יעוררו סלידה והתנגדות מעצם העובדה שהם כפויים.

יתר-על-כן, אל לנו לשכוח שקיימים סוגים שונים של מיעוטים. יש מיעוטים של נבלים אנוכיים כשם שיש כאלה של קנאים המאמינים שהם מחזיקים באמת המוחלטת, ומתוך כוונה טובה מנסים לכפות על האחרים את מה שהם רואים כדרך היחידה לגאולה, גם אם זו אלא שטות כפשוטה. יש מיעוטים של ריאקציונרים המנסים להסב את מחוגי השעון לאחור והם חלוקים באשר לדרכי ומגבלות הריאקציה. ויש גם מיעוטים מהפכניים, גם הם חלוקים באשר לאמצעי ומטרות המהפכה ולאיזה כיוון צריכה הקידמה החברתית לשאוף.

איזה מיעוט אמור להשתלט?

זה בעיקר עניין של כוח גס ותככנות, והסיכויים שההצלחה תיפול בחלקם של הישרים והמסורים ביותר לטובת הכלל הינם קלושים ביותר. על-מנת לכבוש את מעוזי העוצמה נדרשות תכונות שאינן בדיוק אלו הדרושות על-מנת להבטיח שידם של הצדק והרווחה תהיה על העליונה.

אך אמשיך לתת לאחרים ליהנות מהספק ואשער, לצורך העניין, שמבין אלה ששאפו לסמכות הגיע לשלטון המיעוט בעל העמדות וההצעות הטובות ביותר. אני רוצה להניח אם-כך שהסוציאליסטים זכו בשלטון, ואם אינני מנוע מפאת ניגודי מונחים, גם האנרכיסטים.

האם זה יהיה הגרוע מכל?

ובכן, כן! – על-מנת לזכות בשלטון, אם באופן חוקי ואם לאו, צריך להניח בצד הדרך חלק גדול מהמטען האידיאולוגי ולהיפטר מנקיפות המצפון. ואז, כשנמצאים בשלטון, הבעייה הגדולה היא כיצד להישאר שם. צריך ליצור אינטרס משותף במצב העניינים החדש, להצמיד לאלה שבשלטון מעמד מיוחס חדש, ולדכא כל התנגדות שהיא בכל האמצעים האפשריים. אולי למען האינטרס הלאומי, אך תמיד עם תוצאות הרסניות לחירות.

שלטון ממוסד, המבוסס על קונצנזוס סביל של הרוב, במסורת ובסנטימנט – לעיתים אף אמיתי – יכול להותיר מרחב מסויים לחירות, לפחות כל עוד המעמדות המיוחסים אינם חשים מאוימים. שלטון חדש, הנשען לעיתים קרובות רק על תמיכת מיעוט זעום, יהפוך בלית ברירה להיות רודני.

צריך רק לחשוב מה עשו הסוציאליסטים והקומוניסטים כשהגיעו לשלטון, אם בבגידה בעקרונותיהם ובתומכיהם או בהנפת דגלי לאום והאדרת עצמם בשם הסוציאליזם והקומוניזם.

זאת הסיבה שאיננו מצדדים במיעוט או ברוב לשלטון; וגם לא בדמוקרטיה או בדיקטטורה.

אנחנו בעד ביטול שיטת השיטור והאכיפה. אנחנו בעד החופש של כולם ובעד הסכמה חופשית, שתהיה קיימת עבור כולם, כאשר לאף אחד לא יהיו האמצעים לכפות את רצונו על אחרים, וכולם יהיו מעורבים בניהול טוב ואיכפתי של החברה. אנחנו בעד אנרכיה.

— אריקו מלטסטה, מאי 1926.

מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s