הדיאלקטיקה של האדון והעבד

עשר הערות קצרות ל־"אדנות ועבדות":

  1. האדון אינו אדון ללא העבד. באין עבד, אדנותו של האדון ריקה מתוכן, שליטתו בעולם החפציות הממשי נעלמת כלא היתה ואינו יכול ליהנות מפירותיה שכן העבד הוא זה אשר מתווך בין החפץ המעובד לבין הנאתו של האדון ממנו.
  2. האדון, בהגדרתו, אינו מקבל את קיומם של אדונים אחרים, שהרי איננו אדון כל עוד קיים אדון אחר מלבדו, המנסה לכפות את אדנותו.
  3. אילולא נכנע העבד במלחמתו באדון, היה האדון מחסלו ואז היו נשארים אדונים בלבד, שבלית ברירה היו נלחמים זה בזה כדי להפוך את בני דמותם לעבדים, ומכיוון שכאדונים מלחמתם היא לחיים או למוות, ומלחמתו בהם נמשכת עד השמדתם, היה נשאר בסופו של דבר רק אדון אחד, זה שגבר על כל האחרים וכעת הוא אדון בלעדי ללא כל תחרות. אך בעולם של אדונים בלבד, ללא עבדים, אין אדון זה יכול להתקיים בגפו ולכן עליו להיעלם.
  4. אדון זה, שגבר על כל האחרים, אינו יכול להיות אדון  ללא העבד, שהוא הבסיס ההכרחי לקיומו, ומאחר והעבד בחר בחיים הוא משרת את אדונו ומאפשר לו ליהנות מפרי עמלו.
  5. לאחר שחוסלו האדונים האחרים, מבין העבד שאין האדון יכול להרגו כדי לא לאבד כליל את אדנותו ואת יכולת קיומו, והוא מתחיל להשתמש בתוצר עבודתו לצרכיו האישיים ומפסיק לשרת את האדון. כמו כן אינו נלחם בעבדים האחרים שכן בחירתו המקורית בחיים אינה מאפשרת לו להסתכן במוות.
  6. מכאן שהעבד הפך לאדון, אך גם שהאדונים החדשים אינם אדונים לעבדים, אלא לחפצים הגשמיים, תוצרי עבודתם.
  7. נוצר מצב שבו 'האדון' החדש אינו תלוי בתיווך בינו לבין עולם החפציות; הוא אינו זקוק לעבד והוא יכול ליהנות ישירות מפרי עמלו. במילים אחרות, הוא אינו אדון וגם לא עבד לאיש, אלא אדון ועבד לעצמו בלבד.
  8. אב־טיפוסים אלה, שאדנותם ועבדותם שוּלְלָה (aufgehoben), הפכו לאנשים שווי ערך, שאין דבר המבדיל ביניהם מלבד תכונותיהם, כשרונותיהם ונטיותיהם היחודיות.
  9. כל אחד מהם עושה את עבודתו, בתחום התעניינותו והתמחותו כמיטב יכולתו, מרצונו החופשי, על־מנת ליהנות מיצירתו ומחייו בגפו, במשפחתו ובקהילה בה הוא חי.
  10. שיתוף פעולה וולונטרי בין אנשים אלה, המבוסס על סולידריות ואמפתיה, מבלי שאיש יכפה עליהם לעשות כן, יוצר את החברה האנרכיסטית על כל גווניה וזרמיה.

מאת: wageslave

Old, sick, wise, and disillusioned.